ניהול של ויכוח זו אחת האומנויות המורכבות והמעניינות ביותר שיש. ניתן לראות בכל מקום שאליו פונים שיש אנשים שיודעים לנהל ויכוחים בצורה חכמה ועניינית ויש אנשים שגולשים לפסים אישיים ולא ענייניים ומתחילים לצבוע את כל העימות באמירות שלא מקדמות לפיתרון, ולהיפך, רק מעמיקות את הפער. בעולם ניהול הויכוח יש כל מיני פתרונות אפשריים לויכוח: או שמגיעים לפסים משפטיים של בתי משפט, או שפונים לסוגים שונים של בוררות. אפשרות נוספת לפתרון סכסוכים היא בפנייה למסלול הגישור. היתרון המרכזי של גישור הוא שמדובר במסגרת מחוץ לכותלי בית המשפט אשר מביאה את שני הצדדים לשולחן על מנת לנסות לגשר על הפערים בינהם ולמצוא דרך לפתור את הסכסוך מבלי להביא לפיצוצים ברמה האישית ולהוצאות כספיות גדולות על שכר טרחה של עורכי דין.
כאשר הליך מגיע לבית המשפט, עצם המעמד של מלחמה בין שני הצדדים מביא לכך שכל צד נסגר במקום שלו ופחות פתוח לניסיון להגיע לפשרה ולהידברות. יתרה מזאת, עלות של אגרות משפט, הזמן שמשקיעים בדיונים בבית המשפט ובעורכי דין הוא הלכה למעשה, לזרוק כסף לפח. לעומת זאת, בהליך גישור, הצדדים נותנים את הסיכוי לפתור את הבעיה במינימום הוצאות ואפילו יכולה להיות אפשרות שיוכלו לצלוח את המשבר ויחזרו לנהל עסקים כרגיל. לפיכך, כאשר עומדים בפני משבר ביחסים- ואין זה משנה אם מדובר ביחסים אישיים, עסקיים או משפחתיים, כדאי תמיד להעדיף את המסלול של גישור מאשר מסלולים מרחיקים ומעמיקים של הסכסוך כמו בית משפט.
כמו כן, חשוב מאוד לעגן בהסכם המשפטי בין הצדדים שגם אם יש להם סכסוך הם מתחייבים לפנות למגשר מוסכם במקום ישר לרוץ ולהגיש תביעות. המטרה היא לסיים סכסוכים כאשר הם עוד קטנים ולא לאחר שמשאירים אדמה חרוכה. חשוב מאוד לראות שמסכימים על זהות המגשר מראש או לבחור רשימה סגורה של מגשרים אשר ממנה יבחרו. החשיבות של הסכמה על זהות המגשר תמונה בכך שאף אחד מהצדדים לא יטען אחר כך שנבחר המגשר לפי החלטה של הצד השני בלבד לגישור.